פגיעות כתף שכיחות אצל רוכבי אופניים

מאת: דודי גולומבוביץ, פיזיותרפיסט B.P.T, M.A.

אחת הפגיעות השכיחות ביותר אצל רוכבי אופניים הן פגיעות בכתף. מפרק הכתף הינו המפרק הרב תנועתי ביותר בגוף והוא מורכב ממספר מפרקים המיוצבים על ידי מערכת רצועות חזקות ומערכת שרירים המייצבים באופן דינאמי את הכתף.

פגיעות הכתף השכיחות:

• חבלה/שבר במפרק עצם הבריח והשכמה ( joint Acromio-clavicular)
• קרע של אחד או יותר מגידי שרירי מייצבי הכתף (Rotator cuff)
• פריקות כתף

במאמר זה נתרכז באחת הפגיעות השכיחות ביותר אצל רוכבי אופניים – פגיעה במפרק עצם הבריח (ACJ) ובמקרים מסוימים אף שבר של עצם הבריח עצמה.

איך זה קורה?

הפגיעה הנפוצה ביותר היא נפילה ישירה על הכתף, ובמקרים מסויימים על יד מושטת, או על המרפק. במקרים אלו כוח החבטה מועבר דרך הזרוע ישירות אל הכתף. במקרים רבים הרוכב לא מספיק לשחרר את הקליטים ולכן, בעוד רגליו מקובעות בפדל, הפגיעה בידו או בכתפו תהיה בלתי נמנעת.

סוגי הפגיעות

שיטת הסיווג השכיחה ביותר לפגיעות ב ACJ עודכנה ע"י Rockwood, אשר זיהה 6 פגיעות שונות:

פגיעה מסוג I – באה לידי ביטוי בקרעים מיקרוסקופיים בקפסולת המפרק. פגיעה זו כוללת כאב ממוקד ללא שינוי אנטומי משמעותי.
פגיעה מסוג II – באה לידי ביטוי בקרע משמעותי ברצועה אקרומיו-קלביקולרית, בנוסף לקפסולת המפרק, וכן מתיחה בשתי רצועות הקונואיד והטרפזואיד. בנוסף לכאב יתכן ותווצר "מדרגה" קטנה באזור המפרק.
פגיעות מסוג III – באות לידי ביטוי בקרע מלא של הרצועה האקרומיו-קלביקולרית עם קפסולת המפרק, בנוסף לקרע רצועות הקונואיד והטרפזואיד. בדרך כלל תיווצר "מדרגה" משמעותית עם נפיחות של דימום מקומי. ההבדל בין פגיעה מסוג III לסוג IV, V, VI בא לידי ביטוי במרחק התזוזה של עצם הבריח ממקומה המקורי.

היכן יורגש הכאב?

ברוב המקרים הכאב החזק ביותר יתמקד בחלק העליון של הכתף, שם תורגש גם תחושת הפגיעה הראשונית. במקרים של שבר בעצם הבריח יתלווה לכאב גם רעש שבירה עמום והכאב יגיע עד לאזור תחתית הצוואר. ברוב המקרים הכאבים בכתף יהיו חזקים מספיק בכדי לנטרל את המשך הפעילות עם היד.

האם ניתן לראות סימנים על היד?

לא בכל מקרים, תלוי בחומרת המקרה.

במקרי חבלה קשה, אשר ברוב המקרים מערבת גם קרעים בקפסולה המפרקית וברצועות, ניתן יהיה להרגיש "גבעונת", או "מדרגה" קטנה, בשיא הכתף.

במקרי שבר של עצם הבריח מבנה העצם יעבור דפורמציה ממשית. בנוסף, ניתן יהיה לראות נפיחות באזור המפרק ( ACJ), כתוצאה של דימום הנוסע מפגיעה במבנים באזור.

טיפול מיידי

טיפול נכון ומיידי מהווה ברוב המקרים ערובה לשיקום מוצלח. במקרי חשד לחבלה במפרק עצם הבריח (ACJ) מומלץ להפסיק באופן מיידי פעילות עם היד הפגועה. בחלק גדול של המקרים קיימת חשיבות גדולה להתחלת טיפול ראשוני באופן מיידי, אשר ימשך כ-24 עד 48 שעות. שלב זה, בו הדימום והנפיחות פעילים, הינו השלב הטיפולי החשוב ביותר.

למרות שדימום ונפיחות הינם מרכיבים חשובים בתהליך החלמת הרקמות, יש להגבילם על מנת למנוע דימום ונפיחות יתר אשר יאטו את התהליך, ולכן:

מומלץ להתייעץ עם גורם רפואי מקצועי בהקדם האפשרי. במקרה של חשד לשבר עצם הבריח, ולא רק לפגיעה במפרק, חשוב להגיע לחדר המיון בהקדם האפשרי.

מאחר והפעלת היד הפגועה מעודדת דימום, מומלץ לקבע אותה, על ידי מתלה יד בסיסי, במצב מנוחה לרוחב הבטן. אם אין ברשותכם מתלה, ניתן לאלתר עם חולצה, בד וכדומה.

יש לקרר את האזור בהקדם האפשרי על ידי קרח, אפונה קפואה וכו'. את תהליך הקירור יש לבצע למשך 10-15 דקות כל 2-3 שעות. זהירות! אסור להניח את הקרח ישירות על האזור הפגוע, אלא תוך שימוש בבד או נייר כבידוד, בכדי להימנע מפגיעות קור. תהליך זה יימשך כיומיים.

שאר התהליך הטיפולי זהה לטיפול בחבלת מפרק רגיל.

מה חשוב לא לעשות?

ישנם מספר דברים, הקשורים בדימום המאסיבי הקיים בחבלות מסוג זה, מהם חשוב להימנע בכדי לשפר את סיכויי ההחלמה:

• יש להימנע מחימום האזור בכל צורה, כגון: מסאג', מקלחת חמה, משחת חימום, בקבוק חם וכו'.
• מומלץ לא לצרוך אלכוהול בימים הראשונים, שכן הוא מעודד זרימת דם מוגברת לאזור הפגוע.
• כדורים נוגדי דלקת, כגון אטופן וארקוקסיה, אמנם מדכאים את הכאב, אך גם מעודדים זרימת דם ומתערבים בתהליך הריפוי הטבעי. בשל כך במקרי כאב מומלץ על נוגדי כאבים כגון אקמול או אופטלגין (גם אדוויל ונורופן נוגדי דלקת, אך הם חלשים יחסית).

תהליך השיקום

במקרי שבר עצם הבריח, יש לתמוך את היד במתלה למשך זמן של  3-6 שבועות, לפי חומרת השבר והעמדה שלו.

כ 2-3 שבועות אחרי הפגיעה יש להתחיל בפיזיותרפיה עם תרגילים ספציפיים. במקרי חבלה במפרק עצם הבריח קיימת שאלה האם לנתח או לא.

כפי שצויין מוקדם יותר, הספרות המקצועית מתארת 6 סוגי פגיעות במפרק עצם הבריח. פגיעות אלו מסווגות לפי דרגת החומרה שלהן במפרק. במקרי חבלות מסוג I ו- II הטיפול הוא שמרני (טיפולי פיזיותרפיה) ויש להתחיל אותו מספר ימים לאחר החבלה. הטיפול הפיזיותרפי יותאם לחומרת הפציעה ומטרותיו הן החזרת טווחי תנועה מלאים לכתף, שימור וחיזוק מייצבי השכמה והכתף על ידי תרגילים ספציפיים וללא פגיעה בתהליכי הריפוי הטבעי של רקמות המפרק. בטיפול יעשה שימוש בטכניקות שונות כגון: טיפול ברקמה רכה (מסאג'), טיפול אלקטרו-תרפי להורדת כאב ( Tens, I.F.C), אולטרא סאונד, ותרגילים ספציפיים לבעיה (בהתחלה תרגילים סטאטיים,  ובהמשך תרגילים דינאמיים כנגד התנגדות).

קיימות טכניקות של טייפינג על איזור הפגיעה, לשיפור התמיכה וגירוי לעבודה טובה יותר של השרירים מסביב. זוהי גם טכניקת חבישה טובה לשלב החזרה הראשוני לרכיבה.

מתי ניתן לחזור לפעילות?

ברוב המקרים החזרה לפעילות תימשך בין 3 ל-6 שבועות מיום החבלה.

הטיפול בחבלות מסוג III, ואולי אף IV, שנוי במחלוקת – נטיית הרופאים היא בדרך כלל לנתח, וזאת  על מנת להחזיר את המבנה האנטומי לקדמותו. יחד עם זאת, כיום גישה זו השתנה, ורוב המטפלים בפציעות ספורט יעדיפו גישה שמרנית (בדומה לנעשה בחבלות מסוג I ו- II), בעיקר מפני שתוצאות הניתוחים אינן עולות על תוצאות הטיפול השמרני.

זמן השיקום עלול להתארך מעט – בערך בין 6 ל- 12 שבועות מיום הפגיעה לחזרה לפעילות. האופציה הניתוחית עדיין תשמר למפרקים אשר למרות הטיפול השמרני לא יסתדרו וימשיכו להציק. כמובן גם לחבלות מסוג V ו- VI.

החזרה לרכיבה אחרי הפציעה מלווה בהתמודדות עם הקושי הפיזי לאחר הפציעה, כמו גם עם האספקט הנפשי אשר משמעותי ביותר לחזרה לפעילות. מבחינה פיזית, חזרה לפעילות לאחר הפציעה יכולה להוות הזדמנות מעולה לרענון ולימוד מחודש של טכניקות יציבה ועבודה נכונה על האופניים. תחום זה התפתח מאד וקיימים מקומות רבים הנותנים ייעוץ ספציפי לנושא זה.