צניחת רחם היא תופעה נפוצה ביותר בקרב נשים מעל גיל 50. צניחת רחם מתאפיינת בתחושת גודש בקרקעית האגן. כמו כן, במישוש האזור ניתן להרגיש בליטה ממש בפתח הנרתיק. קרוב לחצי מהנשים בגיל מבוגר יכולות לסבול מצניחת איברי האגן וקרוב ל15% מהן תסבולנה מצניחת רחם. עובדה מצערת היא שרק חלק קטן מנשים אלו פונות לטיפול רפואי, כאשר ישנם פתרונות טובים אשר עשויים לשפר מאוד את תפקוד קרקעית האגן ולהקנות שיפור ניכר באיכות החיים.
למרכז פיזיותרפיה צהלה נסיון רב בטיפול פיזיותרפיה לצניחת רחם.
מהי צניחת רחם?
צניחת רחם מתייחסת למצב בו יש שינוי במיקום האנטומי של הרחם באגן.
כתוצאה משינויים במבנה ובאופי רקמות החיבור, מתרחשת מתיחה והיחלשות של הרצועות אשר מעגנות את הרחם לאגן. החלשות רקמות החיבור וחולשת שרירים גורמות למצב בו הרחם נייד יותר ועלול לנוע ממקומו הטבעי. שילוב של כוח המשיכה, עומסים ולחצים תוך בטניים והמבנה האנטומי האלסטי של הואגינה, עלול לגרום לרחם לנדוד ממקומו הטבעי כלפי מטה דרך קיר הנרתיק ולצנוח לקרקעית האגן ואף לבלוט החוצה מפתח הווגינה.
מידת התנועה של הרחם מחולקת ל- 4 דרגות:
דרגה ראשונה – האיבר צנח למעלה מסנטימטר מפתח הנרתיק.
דרגה שניה – האיבר צנח עד לפתח הנרתיק.
דרגה שלישית – צוואר הרחם נמצא מחוץ לנרתיק.
דרגה רביעית – כל הרחם נמצא מחוץ לנרתיק- זהו המצב המתקדם ביותר עם התסמינים הקשים ביותר.
CDC, Mysid (hebrew: MT0), Public domain, via Wikimedia Commons
כיצד תרגישי אם את סובלת מצניחת רחם?
לרוב, התחושה המלווה צניחת רחם תתחיל כמעין תחושת לחץ ועומס על אזור תחתית האגן ולאורך הנרתיק. תחושות אלו עלולות להיות מוחמרות במצבי מתח, עייפות או הפעלת לחץ תוך בטני גבוה תוך כדי ביצוע מאמץ. ככל שדרגת החומרה של צניחת האגן גבוהה יותר, מורגש לחץ באזור נמוך יותר של הואגינה. בדרגות הגבוהות ביותר של צניחת רחם, ניתן יהיה להרגיש שהרחם גולש מטה אל מחוץ לפתח הנרתיק.
מהם גורמי הסיכון העיקריים לצניחת רחם?
ישנם גורמי סיכון שונים לצניחת רחם וכמעט כולם קשורים בלחץ גבוה המופעל על שרירי רצפת האגן. לחץ זה עלול לייצר עיוות במבנה הרקמות הרכות לאורך זמן, או באירוע חד פעמי כגון לידה.
בין גורמי הסיכון לצניחת רחם ניתן למנות:
- לידה – לידה הינה אירוע טראומטי לגוף האישה בכלל ולרצפת האגן בפרט. במהלך הלידה נמתחות רקמות רצפת האגן באופן קיצוני על מנת לאפשר את יציאת הילוד דרך הואגינה.
- ריבוי לידות – כל לידה תורמת לעומס המצטבר על רקמות רצפת האגן ועל הרצועות המקבעות את הרחם במקומו.
- לידה חריגה – בה נעשה שימוש בואקום או שזמן הלחיצות החזקות עלה על 3-4 שעות.
- לידה של ילוד במשקל גבוה – עלולה לייצר לחץ רב על רצפת האגן.
- עצירות כרונית – למעשה גורמת להפעלת לחץ תוך בטני גבוה, לאורך זמן, באופן יומיומי.
- הרמת משא במשקל גבוה – ניהול אורח חיים מאומץ, בהקשר של הרמת משאות כבדים, עלול לייצר אירועים חוזרים של לחץ תוך בטני מוגבר.
- מצבים בריאותיים המערבים שיעול ועיטוש כרוני – מעלים גם הם את הלחץ התוך בטני באופן תדיר.
- מצבים בריאותיים הקשורים בשינויים הורמונליים לאחר הפסקת הוסת – עלולים לגרום לשינויים במבנה רקמת החיבור ולהחליש את הרצועות המקבעות את הרחם במקומו.
- גנטיקה – כמו ברוב התופעות הגופניות/בריאותיות, לנטיה גנטית יש תפקיד מכריע בהתפתחות מצב של צניחת רחם.
צניחת רחם – דרכים להפחתת הסיכון להיווצרות/ מניעת החמרה
- לידה – מומלץ לכל אישה להכין את עצמה ואת גופה להריון ולידה. הכנה גופנית הכוללת אימון גופני והקפדה על אורח חיים בריא עשויה לסייע בצמצום הסיכון להיחלשות רצפת האגן ובכך לתמוך טוב יותר באברי האגן.
- עצירות כרונית – ניתנת לטיפול בדרכים טבעיות כגון אכילת מזון מרכך צואה ושמירה על מאזן נוזלים חיובי (שתיה מרובה), ביצוע פעילות אירובית אשר מגבירה חילוף חומרים. במקרים קיצוניים ניתן לפנות לטיפול תרופתי.
- הרמת משאות כבדים – יש להימנע מהרמת משקל יתר וללמוד טכניקות הרמה נכונה, על מנת לצמצם פוטנציאל נזק לשרירי רצפת האגן.
- מצבי עיטוש או שיעול כרוני – ניתן לטפל על ידי תרופות (בהתייעצות עם הרופא המתאים), תוספי מזון או רפואה אלטרנטיבית.
- חוסר איזון הורמונלי – ניתן לטפל על ידי תחליפי הורמונים בהתייעצות עם רופא.
- נטיה גנטית – אם ידועה נטיה משפחתית (סבתא, אמא, אחות) יש להיות ערנית ולנקוט בכל האמצעים להפחתת הסיכון לצניחת רחם.
טיפול בצניחת רחם
הטיפול בצניחת רחם כולל מספר שלבים, מספר אופציות טיפוליות ומביא בחשבון את דרגת צניחת הרחם, מוכנות המטופלת לאופן הטיפול ורמת ההענות של המטופלת לביצוע התרגילים הנדרשים.
פיזיותרפיה לרצפת אגן – התערבות טיפולית בפיזיותרפיה מומלצת בשלבים הראשונים של צניחת רחם. כאשר דרגת הצניחה נמוכה, ניתן למנוע את החמרת הבעיה. במהלך טיפולי הפזיותרפיה יושם דגש על חיזוק שרירי רצפת האגן ושיפור התפקוד שלהם בתמיכה באיברי האגן הפנימיים, לרבות הרחם.
במסגרת השיקום, תלמד המטופלת כיצד להפחית עומסים המשפיעים על רצפת האגן וכמו כן תלמד טכניקות לתפקוד נכון של שרירי הבטן ושרירי רצפת האגן בזמן מאמץ. כלים תפקודיים אלו יסייעו למנוע עליית לחץ תוך בטני, הדוחק את אברי האגן מטה ומפעיל לחץ על רצפת האגן. מטרת התרגול היא לשפר את תפקוד השרירים ולספק תמיכה לרחם.
תומך נרתיק – פאסרי – התקן העשוי מסיליקון רפואי המוחדר לנרתיק על ידי רופא, או פיזיותרפיסטית רצפת אגן, המוסמכת לכך, לאחר שעבר התאמת גודל וצורה. מטרת ההתקן היא לתמוך בקירות הנרתיק והרחם. ישנם התקנים אותם המטופלת יכולה להוציא לבדה על בסיס יום יומי. הפסארי מתאים למצבים של עלייה בלחץ התוך בטני, כגון אימון גופני ומשמש לתמיכה בנרתיק וברחם בדיוק במצבים אלו. את הפסארי המטופלת מוציאה לפני קיום יחסי מין. ישנם התקנים אשר מוחדרים למשך זמן ארוך יותר ומוחלפים כל 6-10 שבועות.
טיפול ניתוחי – ישנן גישות ניתוחיות שונות לטיפול בצניחת רחם. סוג הניתוח שיבחר עבור מטופלת תלוי במספר גורמים כגון לידות עתידיות, דרגת הצניחה, מצב שרירי הבטן ורצפת האגן, מצב בריאותי כללי ומחלות רקע, תדירות וקושי בקיום יחסי מין ועוד. לרוב, יבחר המנתח בגישה דרך הנרתיק, הנוחה לביצוע ומאפשרת התאוששות מהירה יותר. ישנה גם גישה בטנית וביצוע ניתוח זעיר פולשני (לפרוסקופיה).
צניחת רחם – לסיכום
צניחת רחם היא תופעה שכיחה בקרב נשים מעל גיל 50. זוהי בעיה מאוד לא נעימה הפוגעת באיכות החיים והתפקוד היומיומי. עם זאת, זוהי אינה גזירה משמיים ואבחון מוקדם המלווה בטיפול המתאים עשוי להקל מאוד ואף לפתור את הבעיה.
לכן מומלץ לפנות לרופא נשים ו/או לפיזיותרפיסטית רצפת אגן לצורך אבחון וטיפול מוקדם.
למרכז פיזיותרפיה צהלה נסיון רב בטיפול פיזיותרפיה לצניחת רחם.