רצפת האגן, כשמה כן היא, רצפה לבית שבו הסרעפת היא הגג, מיתרי הקול הם הארובה והשריר הרחב בטני הוא הקירות המקיפים ויוצרים בית שהתכולה שלו היא איברי הבטן והאגן (ידוע כתאוריית הפחית). כך שרצפת האגן לא נמצאת לבדה וקשורה לאיברים ולמבנים האנטומיים הסמוכים לה.
לרצפת האגן שמות נוספים – קרקעית האגן, בלטינית levator ani, בעולם היוגה היא נקראת mula bandha ומציינת את המקום בו שוכנת צ'אקרת הבסיס שלנו.
האגן שלנו מורכב מ- 3 עצמות שיוצרות חלל שנקרא "האגן הקטן", בחלל זה נמצאים השלפוחית, הרחם והשחלות, חלקו התחתון של צינור העיכול- הרקטום. יחד עם עצבים, כלי דם רצועות ושרירים. רצפת האגן היא האיזור בגופנו שבו מסתיימות 3 מערכות אלו – מערכת השתן, מערכת הרבייה ומערכת העיכול.
הפתחים של מערכות אלו בנויות משרירים, בחלקם אנחנו יכולים לשלוט כמו הסוגרים שלנו (לאסוף, להתאפק ולשחרר) ובאחרים לא. את הפעולה של שרירי הסוגרים ניתן לראות בעזרת הסתכלות חיצונית או להרגיש בבדיקה פנימית בפתח הנרתיק.
בתוך האגן שלנו ישנם שרירים עמוקים יותר שגם אותם ניתן להפעיל והתחושה תהיה איסוף חזק\עמוק יותר, מעין תחושה של הרמה.
שרירים אלו – השטחיים והעמוקים, כמו שרירים אחרים בגופנו יכולים להיות חלשים, תפוסים או כואבים ויכולים להיות סיבה לסימפטומים שונים ברצפת האגן כגון צניחת רחם, בריחת שתן או דליפת שתן במאמץ.
מבנה רצפת האגן. BruceBlaus, CC BY-SA 4.0, via Wikimedia Commons
.png){kind=link}
שלפוחית השתן
מערכת השתן מתחילה בכליות שם הדם עובר סינון ונוצרים חומרי פסולת שמועברים הלאה במערכת אל השופכנים שמתנקזים אל השלפוחית, לכל כליה שופכן משלה. שלפוחית השתן ממוקמת ראשונה מאחורי עצם החיק, השלפוחית עצמה היא איבר אגירה שיכולת האגירה שלו נעה בין 450-550cc משתנה בין אדם לאדם. השופכנים מטפטפים לשלפוחית בכל רגע נתון, ואפילו אחרי התרוקנות נשארת שארית שתן בשלפוחית.
השלפוחית מופעלת ע"י שריר שנקרא detruzer – שריר זה אינו רצוני והוא אחראי על כיווץ השלפוחית כאשר קולטני הלחץ של השלפוחית מעבירים מידע שהיא מלאה.
הרחם
הרחם היא איבר שרירי, דמוי אגס, ממוקם מאחורי השלפוחית ומעליה. בחלקו התחתון נמצא צוואר הרחם שמהווה את החיץ בין הרחם לנרתיק. הרחם מחובר על ידי מספר רצועות אל עצמות האגן, השלפוחית ואף לשפתיים של הפות. מבנים אלו שומרים אותו במקומו בזמן הריון.
הרקטום
הרקטום הוא חלקו האחרון של מערכת העיכול בו נאגרת הצואה איבר גלילי, יכול להכיל עד ל500 cc, הרקטום מורכב משריר חלק כשבקצהו נמצא הסוגר הפנימי הלא רצוני. את הסוגר הפנימי מקיף הסוגר החיצוני שעליו אנחנו יכולים לשלוט באופן רצוני, מאפשר לנו הרפיה בשלב הצאייה ואיסוף השריר בזמן התאפקות לצואה או גזים.
למרכז פיזיותרפיה צהלה נסיון רב בטיפול פיזיותרפיה לשיקום רצפת האגן.
למידע נוסף אודות פיזיותרפיה לרצפת האגן