לשלפוחית השתן יש יכולות יוצאות דופן – היא מסוגלת לשנות את הנפח שלה בהתאם לכמות השתן המגיעה מן הכליות והשרירים הסוגרים של השלפוחית מוודאים שנוכל להתפנות בדיוק ברגע המתאים לנו.
אלא שלפעמים, בשל סיבות בריאותיות או פגיעות מבניות, השלפוחית אינה יכולה לעמוד בלחץ, תחושת הדחיפות עולה ויחד איתה גם תדירות מתן שתן.
מצב זה של שלפוחית רגיזה עלול לפגוע באיכות החיים, בייחוד כאשר היא מפריעה לשנת הלילה או להתנהלות היומיומית. כדי להתמודד עם המצב ולשפר את איכות החיים חשוב ללמוד על התופעה, להכיר את אפשרויות הטיפול השונות ולדעת כיצד ניתן לחיות איתה בשלום.
למרכז פיזיותרפיה צהלה נסיון רב בטיפול פיזיותרפיה לשלפוחית רגיזה, כולל שימוש באמצעי ביו-פידבק מתקדמים, לפי מידת הצורך.
התסמינים של שלפוחית רגיזה
נדמה כי קיימת הנחה ששלפוחית שתן רגיזה מאפיינת בעיקר נשים. נכון, נשים רבות סובלות ממצב זה בעקבות פגיעה במהלך לידה, אך למרות שהמבנה של שלפוחית השתן שונה מעט בין גברים לנשים, תסמונת השלפוחית הרגיזה נפוצה בקרב שני המינים כאחד, בייחוד בגיל מבוגר.
התסמינים של שלפוחית רגיזה מוכרים לכל אלו שחוו אותם:
- תדירות גבוהה של מתן שתן – שמונה פעמים ביום לפחות.
- תחושת לחץ ודחיפות, ולעיתים אף קושי לשלוט בסוגרים.
- בריחת שתן ודליפת שתן במאמץ.
- התעוררות תכופה בלילה לצורך מתן שתן.
תסמינים אלו עלולים להקשות משמעותית על חיי היום-יום, ולהפריע בניהול שגרה בריאה. על כן, אם הם מופיעים כדאי לפנות לייעוץ רפואי לאבחון והתאמה של תוכנית טיפול אישית.
האם ניתן למנוע היווצרות של שלפוחית רגיזה?
שלפוחית בריאה יכולה להכיל עד 500 מ"ל של שתן, אך כאשר מתפתחת שלפוחית רגיזה הנפח הזה יורד משמעותית ושרירי השלפוחית יתכווצו גם אם השלפוחית ריקה יחסית.
לצערנו, לא תמיד ברור מהו הגורם לשלפוחית רגיזה. שלפוחית רגיזה יכולה להופיע אחרי ניתוחים באזור חלל הבטן ורצפת האגן, במקרים של הפרעות נוירולוגיות וכן בגיל מבוגר. לצד גורמים אלו, שלפוחית רגיזה עלולה להתפתח גם בעקבות ניהול אורח חיים לא בריא, או מצבים רפואיים אחרים כגון סוכרת והשמנת יתר.
על כן, גם אם לא תמיד ניתן למנוע את היווצרות התופעה, בהחלט אפשר להפחית את הסיכוי להתפתחותה או להקל את התסמינים שלה. לשם כך רצוי מאוד להקפיד על מעקב רפואי סדיר, בייחוד בגיל מבוגר וכן כדאי לשים לב להמלצות הבאות:
- משקל תקין: משקל תקין ותזונה מאוזנת יסייעו לצמצם את הסיכוי לסוכרת, או לשלוט במחלה קיימת, וכך יפחיתו את הסיכוי לשלפוחית רגיזה.
- הפחתת הצריכה של קפה, תה ואלכוהול: חומרים המכילים קפאין הם חומרים משתנים, ועל כן עלולים להחמיר את התסמינים הקיימים. מלבד זאת, מומלץ כמובן להימנע ככל האפשר מאלכוהול, אשר גם הוא גורם לתכיפות במתן שתן. השפעתו השלילית של אלכוהול בכמות גדולה על מערכות הגוף ידועה ומוכחת.
- פעילות גופנית: התעמלות מותאמת ליכולות האישיות של כל מטופל וביצוע תרגילים לחיזוק שרירים רלוונטיים ברצפת האגן, יסייעו לחזק את היכולת של שלפוחית השתן לעמוד בלחצים ובכך יפחיתו את התסמינים.
- גמילה מעישון: הפסקת עישון תסייע לשפר את אספקת החמצן לשרירים הרלוונטיים ובכך עשויה לשפר את תפקודם. זאת בייחוד כאשר היא מתבצעת כחלק משינוי כללי ומעבר לאורח חיים בריא יותר.
טיפול פיזיותרפיה לשלפוחית רגיזה
אבחון שלפוחית רגיזה מסתמך לרוב על התסמינים שעליהם מדווחים המטופלים, אך לצד זה ייתכן שיהיה צורך גם בבדיקות נוספות כגון בדיקות דם ושתן, בדיקה גופנית, בדיקת אולטרה סאונד, ועוד. בסיום תהליך האבחון תיבנה תוכנית טיפולים מותאמת אישית, כאשר אחת מדרכי הטיפול המובילות לתופעת השלפוחית הרגיזה היא פיזיותרפיה לרצפת אגן.
מטרת טיפול זה היא חיזוק שרירי רצפת האגן האחראים על שליטה בסוגרים ותמיכה באזור קרקעית/תחתית האגן. במסגרת הטיפול, הפיזיותרפיסטים עובדים עם המטופלים באמצעות תרגילים שונים המסייעים להחזיר את השליטה על שרירי רצפת האגן ולהפחית את עוצמת התסמינים.
תוכנית הטיפול עשויה לכלול תרגילים לחיזוק שרירי הבטן, תרגילי קיגל (Kegel) המתמקדים באיסוף והחזקה של השרירים השולטים בזרימת השתן, תרגילים לישבן כגון סקוואטים ותרגילים לשיפור יציבתי ושיפור ארגונומי.
לעיתים הטיפול עשוי לכלול גם עזרים נוספים כגון ביופידבק, מכשיר שבאמצעותו יכולים פיזיותרפיסטים לבדוק כיצד המטופלים מכווצים את שרירי רצפת האגן, ובהתאם לזה להדריך אותם ולבחון את ההתקדמות שלהם לאורך זמן.
כדי להבטיח שההתקדמות בטיפול תישמר, מטופלים יתבקשו לרוב לבצע תרגילים שונים גם בביתם ולצד זה יקבלו הנחיות מהפיזיותרפיסטים על אורח החיים והתזונה המומלצת להם.
למרכז פיזיותרפיה צהלה נסיון רב בטיפול פיזיותרפיה לשלפוחית רגיזה, כולל שימוש באמצעי ביו-פידבק מתקדמים, לפי מידת הצורך.
שלפוחית רגיזה – אפשרויות טיפול נוספות
בחלק גדול מהמקרים הטיפול בפיזיותרפיה מסייע להפחית את חומרת התסמינים ולשפר את איכות החיים של המטופלים.
יחד עם זאת, ייתכנו מקרים חמורים יותר המחייבים טיפול רפואי מתקדם. תוכנית הטיפול תותאם למצב האישי של המטופל/ת ועשויה לכלול בין היתר:
- טיפול תרופתי: תרופות אנטימוסקריניות עשויות לעכב התכווצות בלתי רצונית של שרירי שלפוחית השתן ולהגדיל את הקיבולת שלה. באופן זה ניתן לסייע במקרים רבים לצמצום מקרי דליפות שתן ולהפחית תחושת דחיפות במתן שתן. כמו כל תרופה, גם תרופות אלו יש ליטול בהתאם להוראות השימוש המדויקות, וחשוב לבצע מעקב רפואי ולוודא שאין להן תופעות לוואי ואינן נוגדות תרופות אחרות שהמטופל לוקח. לצד תרופות אלו קיימות תרופות נוספות, כאשר הבחירה בתרופה המתאימה צריכה להתבצע בהתאם למצב הרפואי של המטופלים ובהתאם לפרמטרים כגון מחלות רקע, רגישויות ומצב לחץ הדם.
- טיפול בוטוקס: במסגרת טיפול זה מזריקים בוטוקס לשריר ה-Detrusor האחראי לדחיפת השתן מהשלפוחית לעבר השופכה. הטיפול מסייע לשלוט בכיווץ השריר וכך יכול להפחית את תחושת הדחיפות ואת תדירות מתן השתן.
- פתרון ניתוחי: כאשר טיפול פיזיותרפיה וטיפול תרופתי אינם מובילים לשיפור משמעותי במצב, ניתן לשקול טיפול ניתוחי.
בין הניתוחים השכיחים לשלפוחית רגיזה ניתן למנות:- Bulking- הליך בו מוזרק חומר ב-3 מוקדים בפתח השופכה, כך נוצר נפח של הרקמה בפתח השופכה המקטין את הפתח. על ידי כך נוצר לחץ סגירה המונע דליפה.
- השתלת קוצב סקראלי – השתלת קוצב בעמוד השדרה התחתון קרוב למוצא העצב העיקרי שמעצבב את שלפוחית השתן. תפקיד הקוצב הוא הפקת זרמים חשמליים המאפשרים לשריר הרלוונטי פעולה תקינה יותר.
- ניתוח מיני מתלה Mid Urethral Sling – ניתוח זעיר פולשני בגישה נרתיקית (מתבצע דרך הנרתיק), בו משתילים מתלה בקו האמצע של השופכה, כאשר התמיכה בצינור השופכה מסייעת למניעת דליפות.
לסיכום
שלפוחית רגיזה עלולה לפגוע משמעותית באיכות החיים. יחד עם זאת, כיום עומדים לרשותנו דרכי טיפול שונות, שחלקן אינן פולשניות ומובילות להקלה משמעותית בתסמינים ולשיפור תחושת הרווחה. כדי לבנות תוכנית טיפולית מתאימה מומלץ לפנות למומחים בתחום זה, ובמידת הצורך לאמץ אורח חיים בריא ופעיל יותר.